ורד-מנס,-כיתה-א-ורכזת-שכבות


  •  

    נטיית לבי מאז ומתמיד היתה לכיוון תחום עיסוק שבו אוכל לתרום לאנשים לכן התחלתי ללמוד פסיכולוגיה והתפרנסתי כמלצרית. חברה שעבדה באחד מבתי הספר בעיר הציעה לי לנסות למלא מקום מורות חולות ועל אף שלא היה לי שום נסיון בעבודה עם ילדים שמחתי על ההזדמנות. עד מהרה התאהבתי במקצוע ועזבתי את לימודי הפסיכולוגיה לטובת לימודי הוראה. היום אני מחנכת כתה א', מרכזת שכבות א' – ב' ,מרכזת תכנית אמרים וחברה בצוות ניהול.

    ההוראה בעיני היא אומנות לשמה. וכפי שאומן מתכנן את יצירתו אך תוך כדי עבודה רעיונות מתחדדים או משתנים, כך גם העבודה שלי מתחדדת או משתנה תוך כדי תנועה בהתחשב בדברים שמתרחשים בשטח ולאו דווקא בתכנית הכתובה מראש. אני מאמינה שחובה עלי כמחנכת להוביל את תלמידי תוך כדי שינויים מתמידים בתוך המרחב המוסכם, לחנך אותם לגמישות מחשבתית, לחשיבה ביקורתית ויצירתית.

    המוטו שלי בחינוך "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה". מבחינתי עניים אין הכוונה היא בהכרח למצב כלכלי ירוד אלא לאלה שנראה שהם יושבים בכתה ולא מצליחים מבחינה לימודית בבחינת "עניים ברוחם". את השיעור הזה למדתי בראשית דרכי בהוראה כשהגיע אליי תלמיד חדש לכתה ב', הוא לא ידע לקרוא ולכתוב,ילד ביישן ומופנם. באמצע השנה הילדים נתבקשו להגיש עבודה על אחד מסיפורי התורה, כל אחד בחר בדרכו שלו. אותו תלמיד התחבר לקבוצה שבחרה להציג את הסיפור התנכי בפלסטלינה. צפיתי מהלך העבודה, הוא אמנם פרש מהקבוצה והעדיף לעבוד לבד אולם נתגלה כשרון פיסול מדהים שבאמצעותו הוא הצליח להעביר שני מסרים מרכזיים: האחד, על שאף שהדבר לא היה נראה הוא הבין היטב את הסיפור והמסרים שלו, והדבר השני שישנן מגוון דרכים להצגת ידע והבנה וחובה עלי לפתוח את הצוהר הייחודי של כל ילד וילד , להעיר ולהאיר את הדרך כדי שכל אחד יוכל למצות את יכולותיו.