חנה-דוד




  • כשהייתי ילדה מאד אהבתי לצייר, אך רק כשלמדתי בתיכון התחלתי לבקר במוזיאון ונכבשתי. למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה ושמתי לב שהקורס בו נהניתי במיוחד הוא תולדות האמנות המודרנית. מאחר וחשוב לי  ליהנות מלימודים, עברתי ללמוד במדרשה.

    הגעתי לעיסוק בחינוך לגמרי במקרה. הייתי אמנית ואם צעירה  כשחברה הזמינה אותי להצטרף אליה לקורס מדריכים במוזיאון ישראל. בסיום הקורס התקשרה אלי מנהלת אגף המחזור והציעה לי ללמד בבית הספר של ילדיה. סירבתי ואמרתי לה שאני לא רוצה להיות מורה, אבל היא התעקשה וסיפרה לי על תכנית מיוחדת, - תכנית חשיפה של מכון סאלד, שהיא תכנית בינתחומית למדעים ולאמנות. החלטתי לנסות וגיליתי שאני מאד נהנית מהוראת האמנות.  ובזכות תכנית חשיפה, הגעתי ללמד גם בבית הספר שלנו.

    בזכות תכנית אמירים, בה התחלתי ללמד בבית הספר, פניתי לתחום נוסף, -הוראת מחוננים ומצטיינים. למדתי קורס בהוראת מחוננים ומצטיינים באוניברסיטה  והשנה התחלתי לעבוד גם כמדריכה בתכנית.

    הדבר שאני הכי אוהבת בהוראת האומנות הוא ללוות את הילדים בתהליך היצירה. הילדים תמיד מפתיעים ומרגשים אותי ברעיונות מלאי ההשראה והדמיון שלהם.