מור-גרדשטיין





  • אני עובדת בחינוך ובהוראה בבית ספר "הנרייטה סאלד" 18 שנים. עבורי כל יום בעבודה הוא יום חדש, מפתיע ומרגש.

    בהיותי בת 12 כאשר פנו אליי ושאלו אותי "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" עניתי מיד : "מורה". כבר בגיל צעיר היה לי ברור כי העיסוק בו ארגיש ממומשת ושלמה עם ייעודי הוא תחום החינוך.

    בשנה הראשונה שלי כמחנכת בבית ספר "סאלד" עוד בטרם חציתי את מפתן דלת הכיתה התחייבתי לעצמי כאדם לקיים לאורך כל שנות עבודתי שני דברים מהותיים ובסיסיים: הקניית והנחלת ערכים , נורמות התנהגותיות ודרך ארץ בילדים- אלו מאירים ומתווים את דרכי עד היום. הדבר השני הוא עידוד התלמידים לשאול שאלות בכל נושא, בדברים הקשורים לחומר הנלמד וגם בנושאים אישיים/כלליים, לגלות סקרנות, לחדד ולאתגר את החשיבה, להפרות את הדעת, לחקור, לתהות ...לשאול.

    בעודי מעודדת את התלמידים לעשות זאת אני יודעת כי תפקידי לסייע ולעזור להם למצוא פתרונות ותשובות לשאלותיהם – אינני חוששת מתהליך זה, ההיפך הוא הנכון- מהלך לימודי זה מאתגר אותי כמורה ומוסיף רבות לתהליך הלמידה, להשבחת הדיונים ולהעשרת הידע והחשיבה של התלמידים. אני מאמינה שאם נותנים דרור לסקרנות של הילדים השמיים הם הגבול וזו הדרך הראויה והנכונה לגרום לתלמידים להתעניין בלמידה וגם לפתח ולחזק את אמון וביטחונם העצמי.

    כפועל יוצא להתנהלות זו אני גם דוגלת בהערכת התלמידים באופן שונה המותאם לצרכים וליכולת של כל תלמיד ותלמידה משום ש"לא הידע, אלא תהליך הלמידה, לא התוצר אלא תהליך רכישתו, הם אלה המספקים את ההנאה גדולה ביותר". (קרל פרידריך גאוס).

    לאחר שריכזתי את התחום החברתי בבית הספר במשך חמש שנים ואת תחום הקיימות במשך שנתיים פניתי השנה ללמד בדרג ה' ובדרג ו' את מקצוע מורשת ותרבות ישראל, בנוסף אני מלמדת בכיתה ו' היסטוריה ובכיתה ה' גאוגרפיה. 

    אסיים במשפט המהווה נר לרגליי: "החינוך הוא הדרך. האדם - הוא המטרה" (א. ד. גורדון).